<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ק"מ</h1>
<h2>דף י:</h2>
רבי' שמחה. בפרק המדיר (גמרי') [גמ'], ואילו יוצאות שלא בכתובה [ע"ב ע"א], אמ' שמואל מניין לנידה שסופרת לעצמה שנ' [ויקרא ט"ו] וספרה לה, לה לעצמה. תמ' ריב"א דהכ' משמ' דאשה נאמנת אאיסור' דאורית', כגון דם נידות, ובפ' קמא דמס' פסחים [ד' ע"ב], גבי נשים ועבדים וקטני' דאמרי בדקנוה להאי מהו דתימא לא ליהימנוה רבנ' קמ"ל כיון דבדיקת חמץ דרבנ' המנוה רבנ' בדרבנן, אלמ' דוקא בדרבנן הימנוה, אבל בדאורית' לא הימנוה, וכן מעבד קש', מפ' כיצד מעברין [נ"ח ע"ב] דאמ' הת', נאמני' עבד ושפחה לומ' עד כאן תחום שבת, ודווקא תחומין דמדרבנן נינהו, א"כ היאך אנו מאמינין העבדי' על השחיטה ועל הניקור של בשר, שהרי מעשי' בכל יום. וכן נמי קשי' דבפסחים הימנוה לקטן בדרבנ', ובשילהי האשה שנתאלמנה [כ"ח ע"א], אמרי' אילו נאמנין לומר בגודלן מה שראו בקוטנן, עד כאן תחום שבת, הרי משמ' דאפי' בתחומין אין נאמנות אלא בגודלן, י"ל מאשה לא קש', דדוקא בנדה וחלה ומעשר נאמנות שאין בם שום דיקדוק, ואין בהם טורח יותר מדאי, אבל בדיקת חמץ יש בו טורח, ואי לאו דהוא מדרבנן לא הוה מהימנ', דמפני שטורחת לבדוק, בודה מלבה ואומ' בדקתי, מעבד נמי לא קש', דהא דמיהימן לעניין שחיטה ונקור, משום דבידו לתקנה, ואין בו טורח יותר מדאי, אבל תחום שבת וחמץ אין בידו לתקן, קטן אקטן נמי לא קשי', דדוק' לעניין חמץ אע"ג שצריך דיקדוק נאמ', דבידו לתקן, אבל תחום שאין בידו לתקן לא מהימן. וא"ת אמאי אין מברכות על ספירת שבעה נקיים כמו על העומר, י"ל גבי עומר מילתא פסיק' הוא דיש לברך נ' ימים בלי הפסק, אבל אשה פעם שסופרת ב' או ג' ויותר, ואם תראה ראייה אחת סותרת הכל, ותצטרך להתחיל שנית, ונמצאין הברכות לבטלה עשויות. וא"ת למה לי קרא דוספרה לה, שסופרת לעצמה, הא סברא הפה שאסר הוא הפה שהתיר, וי"ל כי איצטריך קרא היכא דחברותיה מעידין אותה שראתה דם נידה, אפי' הכי נאמנת לומ' ספרתי כך וכך. והש"ר תמ' דבר' פר' האשה רבה [פ"ז ע"ב], בעי מדאורית' מנלן דעד אחד נאמן באיסורי', מנלן תיפשוט ליה מנדה דנאמנת אע"פ שהוחזקה נדה, איכא למימר דשאני הכא דאיהי גופא שייכא באותו איסור כמוהו, אבל מהא דרב המנונא בפ' האשה שנתאלמנה [כ"ב ע"ב], האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת, משום חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה, למה לי חזקה, והא היא נאמנת אפי' באיסור דאורית' היכי דאיהי שייכא בגויה, וי"ל דילפי' באשה דבר דבר מממון, בשילהי פ' האומר בקידושין [ס"ה ע"ב], גבי התרת אשה לשוק, דיי לנו שאפי' בחזקה גמורה נסמוך עליה, אי נמי שאני הת' שהבעל מכחישה, ואי לאו מכח חזקה לא מהימנא. אבל קשה לש"ר אמאי לא ילפינן מדאיצטריך למיכתב דבר גבי ערוה כדי ללמוד הימנ' ג"ש דדבר דבר, הא בעלמא אפי' עד אחד נאמן מדאורית', וא"ת אדרבה ונילף מינה, א"כ לישתוק קרא מיניה, ומהיכ' תיתי דעד אחד נאמן באיסור דאורית', וי"ל דהייתי אומ' שאני אשת איש דבמיתת ב"ד קיימ', להכי בעיא תרי, אבל שאר איסורי לא, לכך מספק' ליה ברי' האשה, אי נימ' דגילה לן בחד איסור דבענן תרי, גם בשאר איסורי נמי או דילמא שאני אשת איש דחמיר איסוריה. ורש"י היה רגיל לומ' מושפך את דמו, אלמ' דעד אחד נאמן, מי' יש לדחות דילמ' באחרים עומדים על גביו מיירי קרא. וי"א שלכך נהגו לתת מעי לבודקים והקוליצנש למנקרים את הבשר, כדי שיהו עצמן שייכי באיסור, ותימ' שמא ינקרו חלקם או שמא שוב לא יאכלוהו, וצ"ע.
